בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע
עם הָעֵינַיִם.
לְהִמָּנַע מִלְהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹא לְהִסְתַּמֵּר מִלְהִנָּגַע.
עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,
בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת,
רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.
נעמי מנדלבאום
אֲנִי שָׁבָה לִכְתֹּב כְּמִיהוֹת,
לַעֲנֹד לְבָטִים.
עוֹד יֵשׁ שִׁירִים
שֶׁמְּבִיאִים בִּי שִׂיא
וּנְשִׁיקוֹת.
אִם כֵּן, אֲזַי
יֵשׁ יוֹם,
יֵשׁ עוֹד הֶמְיָה וְרַחֲמִים
- שירה
- מן הסערה
אילנה בוקסנהורן
א.
לֹא מִתְרַגְּלִים לְגַעֲגוּעַ;
מִתְרַגְּלִים שֶׁהוּא מְבַקֵּר בְּהַפְתָּעָה.
ב.
מִתְקַפֶּלֶת פְּנִימָה.
זֶה כּוֹאֵב כְּמוֹ תָּמִיד לְהַרְגִּישׁ
אוֹתְךָ יוֹתֵר כָּאן אִתִּי
כְּשֶׁאַתָּה אַיִן
ג.
בַּהַצָּגָה שֶׁלִּי
אַתְּ הַשּׁוּרָה הָרֵיקָה מִקָּדִימָה.
כָּל פַּעַם אוֹתָהּ הַצָּגָה: אֲנִי בּוֹכָה.
- שירה
- מן הסערה