אֶרֶךְ אַפַּיִם, רַחוּם וְחַנּוּן
בָּאנוּ לְפָנֶיךָ לְבַקֵּשׁ
לִפְנֵי הַנְּפִילָה –
עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד
דַּקָּה וָחֵצִי
לְהוֹשִׁיעֵנוּ
אשר נוימן
הַמַּחְזוֹר שֶׁל סָבִי כְּבָר זָקֵן,
כְּבָר הָיָה שֶׁל סָבוֹ לְפָנִים.
נִיחוֹחוֹ עַתִּיק הַדּוֹרוֹת
מְנַגֵּן נִגּוּנִים נוֹשָׁנִים.
הַמַּחְזוֹר שֶׁל סָבִי כְּבָר זָקֵן,
וַעֲדַיִן כֹּחוֹ בֵּין דַּפָּיו.
חָלְשָׁה שִׁדְרָתוֹ וּפָרְחָה לָהּ,
חֲסוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ מִלּוֹתָיו.
- שירה
- גיליון י"א
- ישיבת מצפה רמון
בארי שוורצגורן
יֵשׁ מִלְחָמָה
מֵעַל הַדֶּשֶׁא, עוֹפְפִים
מַסּוֹקֵי הַקְּרָב.
מֵעַל הַזְּמַן שֶׁהוֹלֵךְ
וְנֶעֱלַם,
מֵעָלֵינוּ.
נֶעֱלַם מִמֶּנִּי
הָעוֹלָם
כִּי תִּינוֹק רָץ
עַל הַדֶּשֶׁא לִתְפֹּס כְּלַבְלַב,
עַל הַדֶּשֶׁא
לִתְפֹּס בְּאַבָּא.
לִתְפֹּס שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה.
שֶׁלֹּא יִבְרַח מֵהַדֶּשֶׁא
כְּמוֹ הָאַבָּא הַהוּא שֶׁחָזַר לַבַּיִת
וְלֹא מָצָא.
לֹא מָצָא
גַּם עַל הַדֶּשֶׁא,
וְהָלַךְ,
וְנֶעֱלַם.
- שירה
- מן הסערה
- ישיבת עותניאל