אֶל נֶפֶשׁ אֲכוּלַת סְפֵקוֹת נִגַּשְׁתָּ, חַם, בּוֹטֵחַ,
נִחַמְתָּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, בְּמַבָּטְךָ הַטּוֹב.
וְהֵד קוֹלְךָ מִכָּל מָקוֹם שְׁבִיַּת נַפְשִׁי פּוֹדֶה, אַךְ
אֲנִי תּוֹהֶה – הָעוֹד יֶשְׁנָם יוֹדְעִים כְּמוֹתְךָ לִכְתֹּב?

א.
לֹא מִתְרַגְּלִים לְגַעֲגוּעַ;
מִתְרַגְּלִים שֶׁהוּא מְבַקֵּר בְּהַפְתָּעָה.

ב.
מִתְקַפֶּלֶת פְּנִימָה.
זֶה כּוֹאֵב כְּמוֹ תָּמִיד לְהַרְגִּישׁ
אוֹתְךָ יוֹתֵר כָּאן אִתִּי
כְּשֶׁאַתָּה אַיִן

ג.
בַּהַצָּגָה שֶׁלִּי
אַתְּ הַשּׁוּרָה הָרֵיקָה מִקָּדִימָה.
כָּל פַּעַם אוֹתָהּ הַצָּגָה: אֲנִי בּוֹכָה.