נערתי בוכה

מירב קינן

נַעֲרָתִי בּוֹכָה
מִדְבָּר נִשְׁקָף מֵעֵינֶיהָ
סוּסִים מְצַיְּרִים נְקֻדּוֹת
עֲלוּמוֹת עַל שָׂדֶה צְהַבְהַב
מוֹרְדוֹתָיו הַצּוּקִים
יִגְעִי עֵינַיִם
יַחֲרִישׁוּן
וּבוֹכָה נַעֲרָתִי
מֵחַלּוֹנָהּ עָרוּץ חַוָּאר
בּוֹ רְחֵלוֹת אָבָק
יָרֹק רְאִי
עָבְרוּ כָּאן
פַּעַם מַיִם

הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram

*

נריה אלון

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד,
בַּחֲזָרַת שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר שֶׁל מִנְחָה,
הָיִיתִי פּוֹתֵחַ כְּרִיכוֹת יָפוֹת,
מֵרִיחַ אוֹתִיּוֹת עִם הָעֵינַיִם,
לֹא קוֹרֵא.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם,
סוֹגֵר.

אלישע גרוסברג

עגלת קניות