כְּשֵׁם שֶׁבָּא לִרְאוֹת אוֹתִי
וְנָסַע אֵלַי שָׁעוֹת רַבּוֹת,
כְּשֵׁם שֶׁבָּא לִרְאוֹת אוֹתִי
פָּצוּעַ מִן הַמַּסָּעוֹת,

כְּשֵׁם שֶׁבָּא,
וְחַנָּה בִּרְחוֹבִי,
וּפָתַח שְׂעָרִי,
וְדָפַק עַל דַּלְתִּי,

בְּלִימָה.
כְּלוֹמַר, אוּלַי מָה.
מָה, וְלָמָּה, וּבִכְלָל –
מִלְחָמָה.

הַחֹשֶׁךְ מְמַהֵר לָרֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת,
עוֹטֵף בַּעֲלָטָה מַרְאוֹת־נוֹשָׁנִים.
הִבַּטְנוּ נְכוֹחִים, שׂוֹרְדֵי הַקְּרָבוֹת,
עֵינֵינוּ קוֹרְאוֹת לִפְנִים מִפָּנִים.