פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד
(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).
“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.
“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,
“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.
“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”
“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”
אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?
וַהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ כָּאן נִמְצָא שָׁם.
אֲבָל נֶעְלָם כִּפְשׁוּטוֹ נֶעְלָם.
פֵּרוּשׁוֹ נוֹטֵשׁ, פֵּרוּשׁוֹ נָטוּשׁ
פֵּרוּשׁוֹ הָלַךְ לְכָל הָרוּחוֹת.
וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וְשֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עוֹלָם
עַל דֶּרֶךְ הַהֵעָלְמוּת.
