לִפְרָקִים כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי עִם הַיֵּאוּשׁ, וְהַשִּׁכְחָה
וְשֶׁרַק יַעֲבֹר הַזְּמַן כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בִּנְעִימִים.
וְהַהִבְהוּב הֶעָדִין הַזֶּה סוֹנֵט בְּכָל קִיּוּמִי.
הִנֵּה, תִּרְאֶה
עוֹד יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו “זַךְ”,
לְפָחוֹת זְכֹר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת.
וּבְרֶגַע אֶחָד יָכֹלְתִּי לִנְשֹׁף אוֹתוֹ, לְנַפְנֵף שְׁאֵרִיּוֹתָיו בְּעָשָׁן
כְּמוֹ נָבִיא הַנָּס מִנְּבוּאָתוֹ, נִפְחַד לֵב אַכְזָב מְאֹד.
בְּרֶגַע אֶחָד, מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה? וְעַכְשָׁו
הוּא כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁלִּי, אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לִבְרֹחַ
מִכָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אוֹר

יָד אַחַת בַּמְּלָאכוֹת
הָאַחֶרֶת – בַּשֶּׁלַח
יוֹשְׁבוֹת לְאַחוֹת
עַל כָּל קֶרַע וּפֶלַח

בְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח.

שְׁבִילִים נֶחְרָשִׁים
מוֹרָד לֶחִי הֵמָּה
עַד יִזָּרְעוּ אִשִּׁים
כְּשֶׁיָּבֹאוּ הַתֶּלְמָה

בְּרִית כְּרוּתָה לַדֶּמַע.

אִישׁ חוֹלֵם עַל חַיָּיו
הַתְּלוּיִים עַל חֻדָּם
וְאִשָּׁה תַּמְתִּין שָׁוְא:
יְאוֹרָהּ הִתְאַדַּם

בְּרִית כְּרוּתָה לַדָּם.

עֵת כָּל שְׁרִיר יֵרָפֶה
וְאַדְלִיק לִי אוֹרִי
גַּם אָדָם יְצַפֶּה,
גַּם כָּל עֵץ יַעֲרִי

בְּרִית כְּרוּתָה לַפְּרִי.