בר ודברים בעלמא,
מן הסערה.
הימים ימי מלחמה, סערה גדולה משתוללת בעולמנו. מאיימת לטרוף את חיינו, אחים, אחיות, חברים וחברות רבים נמצאים כעת בחזית, נלחמים על הזכות לחיות במדינת ישראל. חלקנו שבנו אל הישיבה ואל המדרשות, לאחוז בתורה. לאחוז במילה הכתובה, בתפילה החרישית שהיא נושאת איתה. ביכולת המופלאה שלה לברוא מציאות, ליצור התרחשות חדשה.
דווקא עכשיו, בימי הסערה הגדולים יש צורך עז במילה וביצירה. דווקא מתוך הסערה ניתן לצאת בכוחות מחודשים, לברוא מציאות שלמה יותר. דווקא עכשיו, יצירה.
במהלך ימי המלחמה נפרסם כאן יצירות מבית 'בר' ו'דברים בעלמא', יצירות חדשות שנוצרו בעקבות המלחמה. יצירות ישנות המקבלות משמעות מחודשת ואף יצירות נצחיות, שנכתבו בידי גדולי היוצרים והיוצרות של מדינתו, יצירות השייכות לכולנו ונותנות כוח בימים קשים.
אנו מזמינים אתכם ואתכן להצטרף אלינו, לשלוח לנו יצירות חדשות וישנות, לתת מילים בשעות קשות. לברוא מציאות חדשה מן הסערה.
ניתן לשלוח למייל שלנו: [email protected]


זלדה
הֲלוּמַת גַּעְגּוּעִים
לְקִרְבַת-נֶפֶשׁ בְּלִי פְּנִיּוֹת
סִפַּרְתִּי לָרוּחַ
שֶׁזָּרַק קֹר אֶל פָּנַי וּבָרַח
כַּמָּה עֲדִינוּת כַּמָּה חָסוּת
כַּמָּה עֵצָה יֵשׁ בַּמִּלָּה אָח.
וְכַמָּה קִנְאָה! לָחַשׁ
יוֹסֵף הַצַּדִּיק
שֶׁאֶחָיו זְרָקוּהוּ לַבּוֹר.
נִדְהַמְתִּי מִיָּפְיוֹ.
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַיֹּפִי
הֵקִיצָה בְּנַפְשִׁי הַנְּקֻדָּה
הַפְּנִימִית.
זָכַרְתִּי חָכְמָתוֹ –
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַבִּינָה
הֵאִירָה תִּקְוָה
שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ
שֶׁל אָדָם.
וְאָמַרְתִּי:
אֵיזוֹ גַּדְלוּת לָשִׁיר פִּלְאֲךָ יָהּ
כְּמוֹ שֶׁשָּׁרוּ חַיֵּי הַחוֹלֵם
וְהִדְלַקְתִּי נֵר שֶׁל תּוֹדָה
שֶׁיּוֹסֵף יָצָא יָפֶה כַּשַּׁחַר
מִבִּזְיוֹן הַבּוֹר –
שֶׁשִּׂכְלוֹ הַנִּבְעָת מֵעֶלְבּוֹן
הִסְכִּים לִהְיוֹת שׁוּב חָכָם
שָׁב לְהָבִין הָאוֹתוֹת –
שֶׁשִּׂנְאָתָם
לֹא הִשְׁכִּיחָה מִמֶּנּוּ
אֶת שְׂפַת הַמַּזָּלוֹת –
כִּי אֶצְלִי מִדֵּי צַעַר
נִנְעָלִים הֵיכָלוֹת
וְלִפְעָמִים נִסְגָּרִים אֲפִלּוּ חֲצֵרוֹת
שֶׁל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה.
כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי
בָּעוֹלָם הָיָה בֹּקֶר
וְזָמִיר עָמַד בְּתוֹךְ עָצִיץ
וְאָכַל עֲשָׂבִים.
רָצִיתִי לְסַפֵּר לוֹ
כָּל הַדְּבָרִים, אַךְ הוּא שָׁכַח
שֶׁאֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ
וְלֹא הֵבִין.

- שירה
- מן הסערה

מתניה גנטק
אֵינֶנִּי יָרֵא וְלֹא רַךְ לֵבָב
וְגַם עַל סֵרוּב לֹא חָתַמְתִּי.
הִנֶּנִּי, עָרְפִּי – וְנָקִי מֵרְבָב,
אֶת לִבִּי מִלְּחוֹם לֹא אָטַמְתִּי.
אִם תִּשְׁאֲלוּנִי – כָּכָה אָשִׁיב:
כְּאַחַד הַכּוֹרְעִים עֲלֵי בֶּרֶךְ שָׁתִיתִי
וְלֹא כְּאַחַד הַכְּלָבִים, לֹא שָׁחִיתִי
חֲרֹץ לְשׁוֹנִי.
וְאָשׁוּב וְאָשִׁיב:
אַל תִּתְּנוּנִי כָּבוֹד כְּלוֹחֵם –
אֵינֶנִּי לוֹחֵם.
הִנֶּנִּי בּוֹנֶה וְכוֹרֵם וְנוֹשֵׂא עֲבוּרְכֶם
אוֹסֵף וְזוֹרֵעַ כָּל קַיִץ וָחֹרֶף,
מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר. אֲחוּז תְּזָזִית.
הִנֶּנִּי בָּעֹרֶף – זִכְרוּ בַּחֲזִית!

- שירה
- מן הסערה
- הר עציון

אהרון בדר
מֵאַחַר וְהַיְּקוּם קוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמוֹ
בִּקְרִיאַת אַחֲרַי
נִתְמַלֵּא הוֹדִי כְּבוֹדו
ֹוְחָזַרְתִּי אַחֲרָיו אַחֲרָיו
נִמְצָא הָעוֹלָם רוֹדֵף אֶת עַצְמִי
בְּקִפּוּלָיו הָעֹמְקִים פְּנִימָה
בִּמְדוֹכָה נִגְרֶסֶת
יַחַד עִם שְׁאַר הַיְּקוּם
נִתְרַוְּחָה פֶּתַע אַנְחָתו
וּמֵאֲחוֹרָיו יָצָא הַקּוֹל
שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים
חוּץ מְאַחֵר

- שירה
- מן הסערה

עמיחי פילוסוף
לִפְרָקִים כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי עִם הַיֵּאוּשׁ, וְהַשִּׁכְחָה
וְשֶׁרַק יַעֲבֹר הַזְּמַן כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בִּנְעִימִים.
וְהַהִבְהוּב הֶעָדִין הַזֶּה סוֹנֵט בְּכָל קִיּוּמִי.
הִנֵּה, תִּרְאֶה
עוֹד יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו “זַךְ”,
לְפָחוֹת זְכֹר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת.
וּבְרֶגַע אֶחָד יָכֹלְתִּי לִנְשֹׁף אוֹתוֹ, לְנַפְנֵף שְׁאֵרִיּוֹתָיו בְּעָשָׁן
כְּמוֹ נָבִיא הַנָּס מִנְּבוּאָתוֹ, נִפְחַד לֵב אַכְזָב מְאֹד.
בְּרֶגַע אֶחָד, מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה? וְעַכְשָׁו
הוּא כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁלִּי, אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לִבְרֹחַ
מִכָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אוֹר

- שירה
- מן הסערה
- ישיבת פתח תקווה

נעמי מנדלבאום
אֲנִי שָׁבָה לִכְתֹּב כְּמִיהוֹת,
לַעֲנֹד לְבָטִים.
עוֹד יֵשׁ שִׁירִים
שֶׁמְּבִיאִים בִּי שִׂיא
וּנְשִׁיקוֹת.
אִם כֵּן, אֲזַי
יֵשׁ יוֹם,
יֵשׁ עוֹד הֶמְיָה וְרַחֲמִים

- שירה
- מן הסערה

דליה רביקוביץ
אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?
וַהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ כָּאן נִמְצָא שָׁם.
אֲבָל נֶעְלָם כִּפְשׁוּטוֹ נֶעְלָם.
פֵּרוּשׁוֹ נוֹטֵשׁ, פֵּרוּשׁוֹ נָטוּשׁ
פֵּרוּשׁוֹ הָלַךְ לְכָל הָרוּחוֹת.
וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וְשֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עוֹלָם
עַל דֶּרֶךְ הַהֵעָלְמוּת.

- שירה
- מן הסערה