עֶשֶׁת אַהֲבָה בְּסַעֲרוֹת קְרָב
אוֹר וְחֶסֶד אֲרָזִים
כָּאן מֵאֲחוֹרֵי כַּוָנוֹת הַבַּרְזֶל
אֶצְבָּעוֹת פְּסַנְתֵּר בִּסְחִיטָה אִטִית שֶׁל הֶדֶק
תּם מְבֹרָר מִתְמַצֵּק לְכַדּוּר פְּלָדָה

כּוֹכָב צָנַח בִּשְׁמֵי הַלַּיִל
פָּנָיו אֶל הָרִיק הַלֹּא נוֹדָע
מַשְׁאִיר חָלָל רֵיק
מִתְפּוֹגֵג לַאֲבַק הָעוֹלָם

מִלְּמַטָּה הִבַּעְנוּ מִשְׁאָלָה
לֹא תִּפֹּל לַשָּׁוְא
אוֹרְךָ יִזְרַח שְׁנוֹת אוֹר אַחֲרֶיךָ
בְּלַּיְלָה אָפֵל
נַבִּיט בְּתִקְוָה

יָד אַחַת בַּמְּלָאכוֹת
הָאַחֶרֶת – בַּשֶּׁלַח
יוֹשְׁבוֹת לְאַחוֹת
עַל כָּל קֶרַע וּפֶלַח

בְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח.

שְׁבִילִים נֶחְרָשִׁים
מוֹרָד לֶחִי הֵמָּה
עַד יִזָּרְעוּ אִשִּׁים
כְּשֶׁיָּבֹאוּ הַתֶּלְמָה

בְּרִית כְּרוּתָה לַדֶּמַע.

אִישׁ חוֹלֵם עַל חַיָּיו
הַתְּלוּיִים עַל חֻדָּם
וְאִשָּׁה תַּמְתִּין שָׁוְא:
יְאוֹרָהּ הִתְאַדַּם

בְּרִית כְּרוּתָה לַדָּם.

עֵת כָּל שְׁרִיר יֵרָפֶה
וְאַדְלִיק לִי אוֹרִי
גַּם אָדָם יְצַפֶּה,
גַּם כָּל עֵץ יַעֲרִי

בְּרִית כְּרוּתָה לַפְּרִי.

דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה בָּרְחוֹב.

אוֹתָם הָעֵצִים,

אוֹתָן הַדְּרָכִים,

אוֹתָם שָׁמַיִם רְחוֹקִים מֵהוֹלְכֵי אֶרֶץ,

אֲדָמָה פְּרוּצָה, עַל הַשָּׂפָה אוֹתָהּ אֶבֶן.

אִם הָיִיתָ שׁוֹאֵל אוֹתִי מָה

בֵּין אֶתְמוֹל לָרֶגַע הַזֶּה

הָיִיתִי אוֹמֶרֶת

בָּאֲוִיר יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל נֶאֱמָנוּת מוּפֶרֶת.

בְּמַחְשָׁבוֹת לֵילִיּוֹת יִתָּכְנוּ גַּם
דְּבָרִים. שֶׁלֹּא עָלוּ מֵעוֹלָם עַל דַּל שְׂפָתַיִם
פְּשׂוּקוֹת אֲדֻמּוֹת לְחָיַיִם לִצְבֹּט
בֶּטֶן וְלַנְפִּל –

וּמִכָּאן שֶׁזֶּהוּ גּוֹרָל. אוֹ שֶׁמָּא זוֹ רַק
הִשָּׂרְדוּת: לִתְפֹּחַ לִתְפֹּחַ לְהַחֲלִיף סְדִינִים
מַצָּעִים. בְּמַחְשָׁבוֹת יוֹמִיּוֹת
לְחוֹרֵר

שִׁכְנוּעַ עַצְמִי: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם

בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע
עם הָעֵינַיִם.
לְהִמָּנַע מִלְהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹא לְהִסְתַּמֵּר מִלְהִנָּגַע.
עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,
בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת,
רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.

יֵשׁ מִלְחָמָה
מֵעַל הַדֶּשֶׁא, עוֹפְפִים
מַסּוֹקֵי הַקְּרָב.
מֵעַל הַזְּמַן שֶׁהוֹלֵךְ
וְנֶעֱלַם,
מֵעָלֵינוּ.

נֶעֱלַם מִמֶּנִּי
הָעוֹלָם
כִּי תִּינוֹק רָץ
עַל הַדֶּשֶׁא לִתְפֹּס כְּלַבְלַב,
עַל הַדֶּשֶׁא
לִתְפֹּס בְּאַבָּא.
לִתְפֹּס שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה.

שֶׁלֹּא יִבְרַח מֵהַדֶּשֶׁא
כְּמוֹ הָאַבָּא הַהוּא שֶׁחָזַר לַבַּיִת
וְלֹא מָצָא.

לֹא מָצָא
גַּם עַל הַדֶּשֶׁא,
וְהָלַךְ,
וְנֶעֱלַם.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים
אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים,
חַיָּלִים אֵינָם מֵתִים
אֶל חֲלוֹמוֹת קְבוּרִים

בְּקֶצֶב עַקְשָׁנִי וּבִלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה הוֹסִיפוּ הַתֻּפִּים,
וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲנִישׁוֹ
עַל שֶׁנִּשְׁמַע לִשְׁלוּחָהּ.

אָמְרוּ לִי לְהָבִיא אֶת כָּל יָפְיוֹ
שֶׁל הָעוֹלָם…

פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד

(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).

“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.

“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,

“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.

“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”

“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”