הֲלוּמַת גַּעְגּוּעִים
לְקִרְבַת-נֶפֶשׁ בְּלִי פְּנִיּוֹת
סִפַּרְתִּי לָרוּחַ
שֶׁזָּרַק קֹר אֶל פָּנַי וּבָרַח
כַּמָּה עֲדִינוּת כַּמָּה חָסוּת
כַּמָּה עֵצָה יֵשׁ בַּמִּלָּה אָח.

וְכַמָּה קִנְאָה! לָחַשׁ
יוֹסֵף הַצַּדִּיק
שֶׁאֶחָיו זְרָקוּהוּ לַבּוֹר.

נִדְהַמְתִּי מִיָּפְיוֹ.
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַיֹּפִי
הֵקִיצָה בְּנַפְשִׁי הַנְּקֻדָּה
הַפְּנִימִית.

זָכַרְתִּי חָכְמָתוֹ –
אַךְ לֹא בְּכֹחַ הַבִּינָה
הֵאִירָה תִּקְוָה
שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ
שֶׁל אָדָם.
וְאָמַרְתִּי:
אֵיזוֹ גַּדְלוּת לָשִׁיר פִּלְאֲךָ יָהּ
כְּמוֹ שֶׁשָּׁרוּ חַיֵּי הַחוֹלֵם
וְהִדְלַקְתִּי נֵר שֶׁל תּוֹדָה
שֶׁיּוֹסֵף יָצָא יָפֶה כַּשַּׁחַר
מִבִּזְיוֹן הַבּוֹר –
שֶׁשִּׂכְלוֹ הַנִּבְעָת מֵעֶלְבּוֹן
הִסְכִּים לִהְיוֹת שׁוּב חָכָם
שָׁב לְהָבִין הָאוֹתוֹת –
שֶׁשִּׂנְאָתָם
לֹא הִשְׁכִּיחָה מִמֶּנּוּ
אֶת שְׂפַת הַמַּזָּלוֹת –
כִּי אֶצְלִי מִדֵּי צַעַר
נִנְעָלִים הֵיכָלוֹת
וְלִפְעָמִים נִסְגָּרִים אֲפִלּוּ חֲצֵרוֹת
שֶׁל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה.

כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי
בָּעוֹלָם הָיָה בֹּקֶר
וְזָמִיר עָמַד בְּתוֹךְ עָצִיץ
וְאָכַל עֲשָׂבִים.
רָצִיתִי לְסַפֵּר לוֹ
כָּל הַדְּבָרִים, אַךְ הוּא שָׁכַח
שֶׁאֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ
וְלֹא הֵבִין.

אֵינֶנִּי יָרֵא וְלֹא רַךְ לֵבָב
וְגַם עַל סֵרוּב לֹא חָתַמְתִּי.
הִנֶּנִּי, עָרְפִּי – וְנָקִי מֵרְבָב,
אֶת לִבִּי מִלְּחוֹם לֹא אָטַמְתִּי.

אִם תִּשְׁאֲלוּנִי – כָּכָה אָשִׁיב:
כְּאַחַד הַכּוֹרְעִים עֲלֵי בֶּרֶךְ שָׁתִיתִי
וְלֹא כְּאַחַד הַכְּלָבִים, לֹא שָׁחִיתִי
חֲרֹץ לְשׁוֹנִי.
וְאָשׁוּב וְאָשִׁיב:

אַל תִּתְּנוּנִי כָּבוֹד כְּלוֹחֵם –
אֵינֶנִּי לוֹחֵם.
הִנֶּנִּי בּוֹנֶה וְכוֹרֵם וְנוֹשֵׂא עֲבוּרְכֶם
אוֹסֵף וְזוֹרֵעַ כָּל קַיִץ וָחֹרֶף,
מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר. אֲחוּז תְּזָזִית.
הִנֶּנִּי בָּעֹרֶף – זִכְרוּ בַּחֲזִית!

מֵאַחַר וְהַיְּקוּם קוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמוֹ
בִּקְרִיאַת אַחֲרַי
נִתְמַלֵּא הוֹדִי כְּבוֹדו
ֹוְחָזַרְתִּי אַחֲרָיו אַחֲרָיו

נִמְצָא הָעוֹלָם רוֹדֵף אֶת עַצְמִי
בְּקִפּוּלָיו הָעֹמְקִים פְּנִימָה

בִּמְדוֹכָה נִגְרֶסֶת
יַחַד עִם שְׁאַר הַיְּקוּם
נִתְרַוְּחָה פֶּתַע אַנְחָתו
וּמֵאֲחוֹרָיו יָצָא הַקּוֹל
שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים
חוּץ מְאַחֵר

בְּלִימָה.
כְּלוֹמַר, אוּלַי מָה.
מָה, וְלָמָּה, וּבִכְלָל –
מִלְחָמָה.

הַחֹשֶׁךְ מְמַהֵר לָרֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת,
עוֹטֵף בַּעֲלָטָה מַרְאוֹת־נוֹשָׁנִים.
הִבַּטְנוּ נְכוֹחִים, שׂוֹרְדֵי הַקְּרָבוֹת,
עֵינֵינוּ קוֹרְאוֹת לִפְנִים מִפָּנִים.

כָּאן מַסּוֹק חוֹצֶה אֵינוֹ צוֹוֵחַ
גַּם עַקָּב אֵינוֹ מַרְעִיד
שִׂפְתֵי שָׁמַיִם
נְמָלִים חוֹכוֹת בְּסֵתֶר
הַחִטָּה בָּקְעָה אֶתְמוֹל

זֶה כָּל מָה
שֶׁאֵרַע כְּשֶׁלֹּא
הָיִיתָ

לִפְרָקִים כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי עִם הַיֵּאוּשׁ, וְהַשִּׁכְחָה
וְשֶׁרַק יַעֲבֹר הַזְּמַן כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בִּנְעִימִים.
וְהַהִבְהוּב הֶעָדִין הַזֶּה סוֹנֵט בְּכָל קִיּוּמִי.
הִנֵּה, תִּרְאֶה
עוֹד יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו “זַךְ”,
לְפָחוֹת זְכֹר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת.
וּבְרֶגַע אֶחָד יָכֹלְתִּי לִנְשֹׁף אוֹתוֹ, לְנַפְנֵף שְׁאֵרִיּוֹתָיו בְּעָשָׁן
כְּמוֹ נָבִיא הַנָּס מִנְּבוּאָתוֹ, נִפְחַד לֵב אַכְזָב מְאֹד.
בְּרֶגַע אֶחָד, מָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת זֶה? וְעַכְשָׁו
הוּא כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁלִּי, אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לִבְרֹחַ
מִכָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אוֹר

אֲנִי שָׁבָה לִכְתֹּב כְּמִיהוֹת,
לַעֲנֹד לְבָטִים.

עוֹד יֵשׁ שִׁירִים
שֶׁמְּבִיאִים בִּי שִׂיא
וּנְשִׁיקוֹת.
אִם כֵּן, אֲזַי

יֵשׁ יוֹם,
יֵשׁ עוֹד הֶמְיָה וְרַחֲמִים

בַּשֶּׁקֶט הִתְגַּנַּבְתְּ לַנֶּפֶשׁ –
פְּצוּעָה מֻכְתֶּמֶת וּתְמִימָה,
עוֹד אַחַת בְּעוֹלַם הָעֲנָקִים
חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נֶעְדָּר
וְחִיּוּכֵךְ עָגוּם כִּמְעַט, רַק
אוֹתָךְ נִשְׁאַר לָנוּ –
נִשְׁאַר מְעַט

אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?
וַהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ כָּאן נִמְצָא שָׁם.
אֲבָל נֶעְלָם כִּפְשׁוּטוֹ נֶעְלָם.
פֵּרוּשׁוֹ נוֹטֵשׁ, פֵּרוּשׁוֹ נָטוּשׁ
פֵּרוּשׁוֹ הָלַךְ לְכָל הָרוּחוֹת.
וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וְשֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עוֹלָם
עַל דֶּרֶךְ הַהֵעָלְמוּת.