אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים
אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים,
חַיָּלִים אֵינָם מֵתִים
אֶל חֲלוֹמוֹת קְבוּרִים

בְּקֶצֶב עַקְשָׁנִי וּבִלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה הוֹסִיפוּ הַתֻּפִּים,
וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲנִישׁוֹ
עַל שֶׁנִּשְׁמַע לִשְׁלוּחָהּ.

אָמְרוּ לִי לְהָבִיא אֶת כָּל יָפְיוֹ
שֶׁל הָעוֹלָם…

אֶל נֶפֶשׁ אֲכוּלַת סְפֵקוֹת נִגַּשְׁתָּ, חַם, בּוֹטֵחַ,
נִחַמְתָּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, בְּמַבָּטְךָ הַטּוֹב.
וְהֵד קוֹלְךָ מִכָּל מָקוֹם שְׁבִיַּת נַפְשִׁי פּוֹדֶה, אַךְ
אֲנִי תּוֹהֶה – הָעוֹד יֶשְׁנָם יוֹדְעִים כְּמוֹתְךָ לִכְתֹּב?