אֲנִי שָׁבָה לִכְתֹּב כְּמִיהוֹת,
לַעֲנֹד לְבָטִים.

עוֹד יֵשׁ שִׁירִים
שֶׁמְּבִיאִים בִּי שִׂיא
וּנְשִׁיקוֹת.
אִם כֵּן, אֲזַי

יֵשׁ יוֹם,
יֵשׁ עוֹד הֶמְיָה וְרַחֲמִים

פָּגָזִים בַּשָּׂדֶה וּשְׁרִיקוֹת
וּשְׁחוֹר הַזַּיִת עַד עֶרֶב
זַעֲקַת מִשְׁפָּחוֹת מְחַכּוֹת
יוֹשְׁבוֹת בַּמַּמָּד עַל הַחֶרֶב

לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא עַמִּי עַל הַגַּב
לְזַהוֹת הַפְּרָחִים בַּשַּׁלֶּכֶת
לִכְאֹב עַכְשָׁו, לְהָגִיב עַכְשָׁו
וְעִם זֹאת לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת