בַּדָּרוֹם הוֹרְגִים בְּאַנְשֵׁי הָאָרֶץ
וְאֶצְלִי בַּגִּנָּה הַנַּעְנַע גּוֹסֶסֶת
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ לָמוּת.
לֹא הִשְׁקֵיתִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם וְעַכְשָׁו
עָלֶיהָ מַשְׁחִימִים, מַשְׁפִּילִים פְּנֵיהֶם לַאֲדָמָה
רִקָּבוֹן פּוֹשֵׁט בְּשָׁרָשֶׁיהָ, הֵם רָפִים
לֹא אֶתֵּן לָהּ מַיִם. לֹא אַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָהּ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה לְחַיִּים

“הֲמוֹן מַיִם, שֶׁמֶשׁ וְאַהֲבָה,” מַסְבִּירָה הַבַּחוּרָה מֵהַמִּשְׁתָּלָה
בּוֹחֶנֶת, הַאִם אֶהְיֶה רְאוּיָה וַאֲנִי
רָצִיתִי כָּל כָּךְ
לִהְיוֹת
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִחְיֶה לִי בַּחֲצֶר הָאֲחוֹרִית
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִגְדַּל.
(אֲנִי כֵּן יְכוֹלָה לִשְׁמֹר עַל חַיִּים
אֲנִי כֵּן יְכוֹלָה)

מַיִם מְצִיפִים אֶת הַמִּטְבָּח כְּשֶׁאֲנִי
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
מְמַלֵּאת מַשְׁפֵּךְ כָּתֹם גָּדוֹל
וּמַשְׁקָה וּמַשְׁקָה