בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ
עֲשַׁן סָמִיךְ
צִרְצַר גּוֹסֵס
טָבוּל בִּשְׁלוּלִיּוֹת דָּמוֹ
נוֹאֵק
עַל מִפְתַּן קִיּוּמוֹ

אֵינֶנִּי יָרֵא וְלֹא רַךְ לֵבָב
וְגַם עַל סֵרוּב לֹא חָתַמְתִּי.
הִנֶּנִּי, עָרְפִּי – וְנָקִי מֵרְבָב,
אֶת לִבִּי מִלְּחוֹם לֹא אָטַמְתִּי.

אִם תִּשְׁאֲלוּנִי – כָּכָה אָשִׁיב:
כְּאַחַד הַכּוֹרְעִים עֲלֵי בֶּרֶךְ שָׁתִיתִי
וְלֹא כְּאַחַד הַכְּלָבִים, לֹא שָׁחִיתִי
חֲרֹץ לְשׁוֹנִי.
וְאָשׁוּב וְאָשִׁיב:

אַל תִּתְּנוּנִי כָּבוֹד כְּלוֹחֵם –
אֵינֶנִּי לוֹחֵם.
הִנֶּנִּי בּוֹנֶה וְכוֹרֵם וְנוֹשֵׂא עֲבוּרְכֶם
אוֹסֵף וְזוֹרֵעַ כָּל קַיִץ וָחֹרֶף,
מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר. אֲחוּז תְּזָזִית.
הִנֶּנִּי בָּעֹרֶף – זִכְרוּ בַּחֲזִית!