בְּשִׁלְהֵי חַג הָאָסִיף,

כֶּרֶם יַיִן בַּצּוּר

וְאָדֹם, הַכֹּל אָדֹם.

הֵם הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים,

שָׁרִים שִׁירֵי לֶכֶת

לְקֶצֶב יְרִיקַת הַטִּילִים.

אִמָּהוֹת בּוֹכוֹת

לְקוֹל שִׁירֵי עֲלִילָה.

יָרֹק נִמְחַק נִשְׂרַף, נִצְבַּע אָדֹם.

הִיא לֹא תִּדֹּם,

כָּךְ אָמְרָה.

תֵּלֵךְ, וְתִמְחַק, וְתִקֹּם.

אֲנִי שָׁר וּבוֹכֶה,

דָּשׁ רִגְבֵי חוֹל.

מַבִּיט, וְשָׁם לְמַעְלָה כָּחֹל.

עֹצֶר מְבַקֵּשׁ

בִּתְחִנָּה יְבֵשָׁה,

רְסִיסִים שֶׁל שִׁיר הָאֵין סוֹף.