*

נריה אלון

“אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי’ יום אחד בשנה
מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה”
(חגיגה ה’, ב.)

 

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד,
בַּחֲזָרַת שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר שֶׁל מִנְחָה,
הָיִיתִי פּוֹתֵחַ כְּרִיכוֹת יָפוֹת,
מֵרִיחַ אוֹתִיּוֹת עִם הָעֵינַיִם,
לֹא קוֹרֵא.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם,
סוֹגֵר.

 

בָּאוּ יָמִים שֶׁל עֵסֶק,
יְמֵי פִּלְפּוּל, סִחְרוּר, עֲיֵפוּת,
וְחֶבְרוֹן סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת,
וְלֵב מִתְגַּעְגֵּעַ וְגוֹעֶה.
קוֹרֵא, אֲבָל לֹא מַסְפִּיק.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם.

 

וְהַיָּמִים עוֹבְרִים חוֹלְפִים אֹרַח,
הַגַּעֲגוּעַ נִמְסַךְ בְּבֶהָלָה וּבַהֲמֻלָּה,
יֵשׁ יוֹצֵא וּבָא,
יֵשׁ דַּפִּים חוֹלְפִים
וְאוֹמֵר: מָתַי.

הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram

מדרש כתפוח בעצי היער

הלך משה לרקיע השביעי, שהוא דומה ליום שבת, וראה שם המלאכים קשורין בשלשלאות של אש שחורה ואדומה, וכל אחד ואחד מהלך ת”ק שנה. שאל משה למטטרון וא”ל: מה הם אלו ומה שמם? א”ל: שמם אף וחמה, ובראם הקב”ה מששת ימי בראשית לעשות רצון בוראם. 

איתן דקל

וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ

וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ

וְאַחַר הָאֵשׁ

 

בַּפְּלֻגָּה מְדַוְּחִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְטֻוָּחִים,

שֶׁאֲנַחְנוּ בְּסֵדֶר תְּנוּעָה (לֹא בּוֹרְחִים,

לֹא בּוֹרְחִים):

אַחַר תִּדְלוּק,

אַחַר שִׁפְצוּר,

אַחַר פִּצְמוּר.

בַּפְּלֻגָּה מְדַוְּחִים שֶׁהֻחְלְפָה

מְשִׂימָתֵנוּ,

שֶׁכָּעֵת אֲנַחְנוּ מְחַכִּים:

כָּךְ מְשֻׁמָּשִׁים,

כָּךְ מְחֻמָּשִׁים,

כָּךְ מְחֻזְלָשִׁים.

בַּפְּלֻגָּה מְדַוְּחִים שֶׁהַטַּנְקִים בּוֹכִים,

שֶׁחֵדֶק אֶל חֵדֶק כְּרוּכִים

בְּשַׁעֲרֵי קִבּוּץ.

עגלת קניות