פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד

(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).

“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.

“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,

“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.

“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”

“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד,
בַּחֲזָרַת שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר שֶׁל מִנְחָה,
הָיִיתִי פּוֹתֵחַ כְּרִיכוֹת יָפוֹת,
מֵרִיחַ אוֹתִיּוֹת עִם הָעֵינַיִם,
לֹא קוֹרֵא.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם,
סוֹגֵר.