דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה בָּרְחוֹב.
אוֹתָם הָעֵצִים,
אוֹתָן הַדְּרָכִים,
אוֹתָם שָׁמַיִם רְחוֹקִים מֵהוֹלְכֵי אֶרֶץ,
אֲדָמָה פְּרוּצָה, עַל הַשָּׂפָה אוֹתָהּ אֶבֶן.
אִם הָיִיתָ שׁוֹאֵל אוֹתִי מָה
בֵּין אֶתְמוֹל לָרֶגַע הַזֶּה
הָיִיתִי אוֹמֶרֶת
בָּאֲוִיר יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל נֶאֱמָנוּת מוּפֶרֶת.
בַּדָּרוֹם הוֹרְגִים בְּאַנְשֵׁי הָאָרֶץ
וְאֶצְלִי בַּגִּנָּה הַנַּעְנַע גּוֹסֶסֶת
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ לָמוּת.
לֹא הִשְׁקֵיתִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם וְעַכְשָׁו
עָלֶיהָ מַשְׁחִימִים, מַשְׁפִּילִים פְּנֵיהֶם לַאֲדָמָה
רִקָּבוֹן פּוֹשֵׁט בְּשָׁרָשֶׁיהָ, הֵם רָפִים
לֹא אֶתֵּן לָהּ מַיִם. לֹא אַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָהּ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה לְחַיִּים
