“אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי’ יום אחד בשנה
מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה”
(חגיגה ה’, ב.)

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד,
בַּחֲזָרַת שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר שֶׁל מִנְחָה,
הָיִיתִי פּוֹתֵחַ כְּרִיכוֹת יָפוֹת,
מֵרִיחַ אוֹתִיּוֹת עִם הָעֵינַיִם,
לֹא קוֹרֵא.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם,
סוֹגֵר.

בָּאוּ יָמִים שֶׁל עֵסֶק,
יְמֵי פִּלְפּוּל, סִחְרוּר, עֲיֵפוּת,
וְחֶבְרוֹן סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת,
וְלֵב מִתְגַּעְגֵּעַ וְגוֹעֶה.
קוֹרֵא, אֲבָל לֹא מַסְפִּיק.
אוֹמֵר: יָבוֹא יוֹם.

וְהַיָּמִים עוֹבְרִים חוֹלְפִים אֹרַח,
הַגַּעֲגוּעַ נִמְסַךְ בְּבֶהָלָה וּבַהֲמֻלָּה,
יֵשׁ יוֹצֵא וּבָא,
יֵשׁ דַּפִּים חוֹלְפִים
וְאוֹמֵר: מָתַי.