כִּי הָרוּחַ דַּקָּה בְּיוֹתֵר
וְרֵיחַ הַגּוּף עָבֶה
וּמְלֻבֶּשֶׁת בְּרֵיחַ הַגּוּף
וְהַגּוּף נִלְבַּשׁ בְּרֵיחַ מַלְבּוּשָׁיו
וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׂרַף הָאָדָם
הָרֵיחַ לֹא פָּסַק.
גבריאל באומן
בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע
עם הָעֵינַיִם.
לְהִמָּנַע מִלְהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹא לְהִסְתַּמֵּר מִלְהִנָּגַע.
עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,
בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת,
רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.
- שירה
- מן הסערה
- ישיבת שיח יצחק