אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים
אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים,
חַיָּלִים אֵינָם מֵתִים
אֶל חֲלוֹמוֹת קְבוּרִים
בְּקֶצֶב עַקְשָׁנִי וּבִלְתִּי מִשְׁתַּנֶּה הוֹסִיפוּ הַתֻּפִּים,
וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲנִישׁוֹ
עַל שֶׁנִּשְׁמַע לִשְׁלוּחָהּ.
אָמְרוּ לִי לְהָבִיא אֶת כָּל יָפְיוֹ
שֶׁל הָעוֹלָם…
אֶת קִירוֹת פָּנֶיךָ בִּקַּשְׁתִּי בַּמִּדְבָּר,
מוּל נוֹף מְנוֹפֵף בְּעִוָּרוֹן־מֵצַח.
בָּרוּחַ הַצּוֹרַחַת עַל הָהָר,
אָבוּד בְּדַרְכֵי הַנֶּצַח.
בַּדָּרוֹם הוֹרְגִים בְּאַנְשֵׁי הָאָרֶץ
וְאֶצְלִי בַּגִּנָּה הַנַּעְנַע גּוֹסֶסֶת
אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ לָמוּת.
לֹא הִשְׁקֵיתִי כְּבָר שְׁבוּעַיִם וְעַכְשָׁו
עָלֶיהָ מַשְׁחִימִים, מַשְׁפִּילִים פְּנֵיהֶם לַאֲדָמָה
רִקָּבוֹן פּוֹשֵׁט בְּשָׁרָשֶׁיהָ, הֵם רָפִים
לֹא אֶתֵּן לָהּ מַיִם. לֹא אַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָהּ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה לְחַיִּים
