בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע
עם הָעֵינַיִם.
לְהִמָּנַע מִלְהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹא לְהִסְתַּמֵּר מִלְהִנָּגַע.
עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,
בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת,
רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.
תוכל להתעלם
גבריאל באומן
- שירה
- מן הסערה
- ישיבת שיח יצחק
הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram
הרב אמנון רוטנברג
פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד
(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).
“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.
“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,
“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.
“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”
“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”
- שירה
- גיליון ד'
- ישיבת לב תל אביב
