שני שירי חורף

אהרון עובדיה

א.

הָאֲדָמָה הִצְמִיחָה לִי שֶׁלֶג,
פִּרְחֵי בַּר, תַּכְרִיכִים לִמְרִיבוֹת,
לְכָל שְׁאֵרִיּוֹת הָאֶתְמוֹל.

בְּרִקּוּד מְטֹרָף, אֲדָמָה־לַשָּׁמַיִם,
בְּזָוִיּוֹת מְאֹהָבוֹת־לֹא־מְאֻפָּסוֹת
שֶׁל מֻכֶּה כְּפוֹר, בּוֹעֵט בְּיִסּוּרָיו,

וּבְמָחוֹל שֶׁל קְרָבוֹת,
נוֹגֵעַ־אֵינוֹ נוֹגֵעַ, שֶׁמָּא יֵחָרֵב הָעוֹלָם,
רוֹמֵס,
נִצָּנִים שֶׁל נַקְטָרִינָה
וּבְרוֹשׁ, וְחַיַּת רְאֵמִים.
עוֹלָמִים, גְּבִישִׁים עוֹלִים,
עֲלוּמִים,

וּמַדִּים, גּוֹרָלוֹת,
וּמוֹדְדִים עַצְמָם בִּגְדוֹלוֹת,
מְהַדְהֲדִים, דְּמִיַתַּם, בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת,
וְיוֹרְדִים. הֲלֹךְ, וְכַלּוֹת.

לֹא
רוּחַ, לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה.
אֵין גְּבוּלוֹת אוֹ מַסְלוּל,
רַק אֲנִי, הָאֲדָמָה וּשְׁרִיקוֹת שֶׁל אוֹהֲדִים.

ב.

הַמְּחָטִים קוֹפְאִים, מִתְרַצִּים,
וְשׁוּב אֵינָם דּוֹקְרִים,
וְהַצְּבָאִים יוֹצְאִים לַחְגֹּג וְלִשְׁתּוֹת
קוֹקְטֶיְלִים שֶׁל שְׁלוּלִיּוֹת וּבְשָׂמִים.

הַגְּבָעוֹת רוֹקְדוֹת,
לְפִי הַמַּצָּב־רוּחַ,
כְּאִלּוּ לֹא רוֹאִים אוֹתָן בַּעַרְפִלִּים שֶׁהֵן חָגְרוּ.
גַּם הֶהָרִים הַקְּשׁוּחִים נִכְנָעִים
לַבְּשׂוֹרוֹת שֶׁמַּגִּיעוֹת עִם הַשִּׁטְפוֹנוֹת,
וּמְחַיְּכִים עַצְמָם בְּיָרֹק.

וְהַגֶּשֶׁם, כְּמוֹ אַבָּא
רָטֹב, מַרְשֶׁה לָנוּ רַק לְהָצִיץ,
לְצַיֵּר לְבָבוֹת אֵדִים,
לֹא לְהִתְפָּרֵץ, כְּשֶׁהוּא מַשְׁפְּרִיץ
וּמְנַגֵּן בַּחֲלִילִים,
חוֹלוֹת וְחוֹחִים וְחַיּוֹת
וְחַיָּלִים.

קוֹמְפּוֹזִיצְיָה:
מְסִבַּת תִּסְרֹקֶת לַטֶּבַע.
שַׁלֶּכֶת, פְּרִיחַת שָׁקֵד,
רַקָּפוֹת בְּתַפְקִיד הַקּוֹנְפֵטִי,
וְאָנוּ, נוֹכְחִים נִפְקָדִים שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל וּלְהַחֲרִיב,
נוֹתְנִים דַּעְתֵּנוּ,
לְשָׁנָה חֲדָשָׁה שֶׁל מַעַשְׂרוֹת.

הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram

בארי שוורצגורן

יֵשׁ מִלְחָמָה
מֵעַל הַדֶּשֶׁא, עוֹפְפִים
מַסּוֹקֵי הַקְּרָב.
מֵעַל הַזְּמַן שֶׁהוֹלֵךְ
וְנֶעֱלַם,
מֵעָלֵינוּ.

נֶעֱלַם מִמֶּנִּי
הָעוֹלָם
כִּי תִּינוֹק רָץ
עַל הַדֶּשֶׁא לִתְפֹּס כְּלַבְלַב,
עַל הַדֶּשֶׁא
לִתְפֹּס בְּאַבָּא.
לִתְפֹּס שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה.

שֶׁלֹּא יִבְרַח מֵהַדֶּשֶׁא
כְּמוֹ הָאַבָּא הַהוּא שֶׁחָזַר לַבַּיִת
וְלֹא מָצָא.

לֹא מָצָא
גַּם עַל הַדֶּשֶׁא,
וְהָלַךְ,
וְנֶעֱלַם.

פורת סלומון

עגלת קניות