כְּבָר אֵין יוֹדְעִים לְמָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ.

כָּךְ נִרְאֶה חָלָל.

אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר אֶצְבַּע מֵרֵאשִׁית דֹּפֶן הַלֵּב –

וּלְהַגִּיעַ עַד סוֹפוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

נַעֲרָתִי בּוֹכָה
מִדְבָּר נִשְׁקָף מֵעֵינֶיהָ
סוּסִים מְצַיְּרִים נְקֻדּוֹת
עֲלוּמוֹת עַל שָׂדֶה צְהַבְהַב
מוֹרְדוֹתָיו הַצּוּקִים
יִגְעִי עֵינַיִם
יַחֲרִישׁוּן
וּבוֹכָה נַעֲרָתִי
מֵחַלּוֹנָהּ עָרוּץ חַוָּאר
בּוֹ רְחֵלוֹת אָבָק
יָרֹק רְאִי
עָבְרוּ כָּאן
פַּעַם מַיִם