תִּינוֹק שֶׁקּוֹרֵא
לְמשֶׁה מַשֶׁה,
לְאַהֲרֹן אַהֲרַן,
לְעֶפְרֹן עֶפְרַן.

אֶל נֶפֶשׁ אֲכוּלַת סְפֵקוֹת נִגַּשְׁתָּ, חַם, בּוֹטֵחַ,
נִחַמְתָּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, בְּמַבָּטְךָ הַטּוֹב.
וְהֵד קוֹלְךָ מִכָּל מָקוֹם שְׁבִיַּת נַפְשִׁי פּוֹדֶה, אַךְ
אֲנִי תּוֹהֶה – הָעוֹד יֶשְׁנָם יוֹדְעִים כְּמוֹתְךָ לִכְתֹּב?