מאז ותיקין בשמחת תורה אני לא רוצה לישון

יהונתן שכטר

חִזָּיוֹן יִזְכֹּר מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת:
אֲנִי רוֹאֶה שׁוֹבְלֵי יֵרוּטִים לְבָנִים יֵשׁ אוֹמְרִים
נְשָׁמוֹת מְחוֹלְלוֹת יֵשׁ אוֹמְרִים
זֶהוּ בְּכִי יְרוּיִים
אֲנִי רוֹאֶה מַדִּים יְרֻקִּים רָצִים יֵשׁ אוֹמְרִים
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם יֵשׁ אוֹמְרִים
מִמָּקוֹם לַ-מָּקוֹם

אֲנַחְנוּ מַקִּיפִים אֶת הַבִּימָה
סוֹרְקִים נִפְגָּעִים מִגִּבְעַת הָעֲרָלוֹת
וְכַמָּה בָּכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כַּמָּה בָּכוּ בְּצִוּוּי מוֹל שֵׁנִית
שׁוּב חֲמוּשִׁים צְאוּ מִמִּצְרַיִם שׁוּב בַּחֲצוֹת
מַכַּת בְּכוֹרוֹת

וְרָאִיתִי וְהִנֵּה
מְנוֹרַת זָהָב וְשִׁבְעָה עַל כֻּלָּהּ
וְיֶלֶד נִשְׂרַף וְאִמָּא בּוֹכָה
וּשְׂרִידֵי עֲרָבָה בְּעֵינֵי לֵאָה
וְגָדֵר וְנָחָשׁ נִפְרָצִים בְּפִרְצָה

מֵאָז וָתִיקִין בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה
אֲנִי
לֹא יָכוֹל לִישׁוֹן

הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram

אחיה גזבר

בְּלִימָה.
כְּלוֹמַר, אוּלַי מָה.
מָה, וְלָמָּה, וּבִכְלָל –
מִלְחָמָה.

הַחֹשֶׁךְ מְמַהֵר לָרֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת,
עוֹטֵף בַּעֲלָטָה מַרְאוֹת־נוֹשָׁנִים.
הִבַּטְנוּ נְכוֹחִים, שׂוֹרְדֵי הַקְּרָבוֹת,
עֵינֵינוּ קוֹרְאוֹת לִפְנִים מִפָּנִים.

יהודה קליין

בְּשִׁלְהֵי חַג הָאָסִיף,

כֶּרֶם יַיִן בַּצּוּר

וְאָדֹם, הַכֹּל אָדֹם.

 

הֵם הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים,

שָׁרִים שִׁירֵי לֶכֶת

לְקֶצֶב יְרִיקַת הַטִּילִים.

 

אִמָּהוֹת בּוֹכוֹת

לְקוֹל שִׁירֵי עֲלִילָה.

יָרֹק נִמְחַק נִשְׂרַף, נִצְבַּע אָדֹם.

 

עגלת קניות