מאז ותיקין בשמחת תורה אני לא רוצה לישון

יהונתן שכטר

חִזָּיוֹן יִזְכֹּר מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת:
אֲנִי רוֹאֶה שׁוֹבְלֵי יֵרוּטִים לְבָנִים יֵשׁ אוֹמְרִים
נְשָׁמוֹת מְחוֹלְלוֹת יֵשׁ אוֹמְרִים
זֶהוּ בְּכִי יְרוּיִים
אֲנִי רוֹאֶה מַדִּים יְרֻקִּים רָצִים יֵשׁ אוֹמְרִים
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם יֵשׁ אוֹמְרִים
מִמָּקוֹם לַ-מָּקוֹם

אֲנַחְנוּ מַקִּיפִים אֶת הַבִּימָה
סוֹרְקִים נִפְגָּעִים מִגִּבְעַת הָעֲרָלוֹת
וְכַמָּה בָּכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כַּמָּה בָּכוּ בְּצִוּוּי מוֹל שֵׁנִית
שׁוּב חֲמוּשִׁים צְאוּ מִמִּצְרַיִם שׁוּב בַּחֲצוֹת
מַכַּת בְּכוֹרוֹת

וְרָאִיתִי וְהִנֵּה
מְנוֹרַת זָהָב וְשִׁבְעָה עַל כֻּלָּהּ
וְיֶלֶד נִשְׂרַף וְאִמָּא בּוֹכָה
וּשְׂרִידֵי עֲרָבָה בְּעֵינֵי לֵאָה
וְגָדֵר וְנָחָשׁ נִפְרָצִים בְּפִרְצָה

מֵאָז וָתִיקִין בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה
אֲנִי
לֹא יָכוֹל לִישׁוֹן

הדפסה
WhatsApp
Facebook
Twitter
Telegram

מתן אונגר

הרב אמנון רוטנברג

פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד

(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).

“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.

“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,

“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.

“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”

“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”

עגלת קניות