מֵאַחַר וְהַיְּקוּם קוֹרֵס לְתוֹךְ עַצְמוֹ
בִּקְרִיאַת אַחֲרַי
נִתְמַלֵּא הוֹדִי כְּבוֹדו
ֹוְחָזַרְתִּי אַחֲרָיו אַחֲרָיו

נִמְצָא הָעוֹלָם רוֹדֵף אֶת עַצְמִי
בְּקִפּוּלָיו הָעֹמְקִים פְּנִימָה

בִּמְדוֹכָה נִגְרֶסֶת
יַחַד עִם שְׁאַר הַיְּקוּם
נִתְרַוְּחָה פֶּתַע אַנְחָתו
וּמֵאֲחוֹרָיו יָצָא הַקּוֹל
שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים
חוּץ מְאַחֵר

בְּלִימָה.
כְּלוֹמַר, אוּלַי מָה.
מָה, וְלָמָּה, וּבִכְלָל –
מִלְחָמָה.

הַחֹשֶׁךְ מְמַהֵר לָרֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת,
עוֹטֵף בַּעֲלָטָה מַרְאוֹת־נוֹשָׁנִים.
הִבַּטְנוּ נְכוֹחִים, שׂוֹרְדֵי הַקְּרָבוֹת,
עֵינֵינוּ קוֹרְאוֹת לִפְנִים מִפָּנִים.