פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד
(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).
“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.
“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,
“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.
“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”
“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”
הַמַּחְזוֹר שֶׁל סָבִי כְּבָר זָקֵן,
כְּבָר הָיָה שֶׁל סָבוֹ לְפָנִים.
נִיחוֹחוֹ עַתִּיק הַדּוֹרוֹת
מְנַגֵּן נִגּוּנִים נוֹשָׁנִים.
הַמַּחְזוֹר שֶׁל סָבִי כְּבָר זָקֵן,
וַעֲדַיִן כֹּחוֹ בֵּין דַּפָּיו.
חָלְשָׁה שִׁדְרָתוֹ וּפָרְחָה לָהּ,
חֲסוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ מִלּוֹתָיו.
