פַּעַם בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת הֶעָקוּד
(אַחַד הָעֲקוּדִים, מֵאַחַת הָעֲקֵדוֹת).
“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם מְעִילִי?” שְׁאָלָנִי.
“גּוֹזֵר וְתוֹפֵר”, אָמַרְתִּי,
“גּוֹזֵר וְשׁוֹמֵר”.
“גְּזֹר”, אָמַר לִי, “גְּזֹר וּשְׁמֹר!”
“תְּפֹר”, אָמַר לִי, “תְּפֹר!”
א.
לֹא מִתְרַגְּלִים לְגַעֲגוּעַ;
מִתְרַגְּלִים שֶׁהוּא מְבַקֵּר בְּהַפְתָּעָה.
ב.
מִתְקַפֶּלֶת פְּנִימָה.
זֶה כּוֹאֵב כְּמוֹ תָּמִיד לְהַרְגִּישׁ
אוֹתְךָ יוֹתֵר כָּאן אִתִּי
כְּשֶׁאַתָּה אַיִן
ג.
בַּהַצָּגָה שֶׁלִּי
אַתְּ הַשּׁוּרָה הָרֵיקָה מִקָּדִימָה.
כָּל פַּעַם אוֹתָהּ הַצָּגָה: אֲנִי בּוֹכָה.
