בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע
עם הָעֵינַיִם.
לְהִמָּנַע מִלְהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹא לְהִסְתַּמֵּר מִלְהִנָּגַע.
עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,
בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת,
רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.
מירב קינן
נַעֲרָתִי בּוֹכָה
מִדְבָּר נִשְׁקָף מֵעֵינֶיהָ
סוּסִים מְצַיְּרִים נְקֻדּוֹת
עֲלוּמוֹת עַל שָׂדֶה צְהַבְהַב
מוֹרְדוֹתָיו הַצּוּקִים
יִגְעִי עֵינַיִם
יַחֲרִישׁוּן
וּבוֹכָה נַעֲרָתִי
מֵחַלּוֹנָהּ עָרוּץ חַוָּאר
בּוֹ רְחֵלוֹת אָבָק
יָרֹק רְאִי
עָבְרוּ כָּאן
פַּעַם מַיִם
- שירה
- מן הסערה